<h1>יראים סימן קמ"ח</h1>
<h2>דף ל:</h2>
יש לתמוה קצת. האיך יכול לתרום חלה מן העיסה לאחר חימוצה שהרי חמץ ושאור מכח חמוצם נותנים טעם כדאמרינן בפסחים הני אגני דמחוזא וכו' ומאחר שהעיסה טבולה לחלה משעת גלגולה והורמה לה לאיסור דבר אחר כדאשכחן בזרוע בשלה שאמרה תורה ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל וקודם לקיחת כהן היה אוסר אם לא מטעם (מוטל) [ביטול] היה הזרוע המתקדש בלקיחת כהן לאחר בישולה אוסר שאר האיל. כדאמרינן בחולין בגיד הנשה [צ"ח א'] האומר כל איסורין שבתורה (בק"ג) [בק' או בס'] לא למדוה אלא מזרוע בשלה. ואמנם יש לחלוק בין זרוע בשלה המבוררת להלוקח מחלה שאינה מבוררת וצריך הוראת (בני) [בקי] ועוד שרגילות נשים ללוש בשתי ככרות ומתחמצות ומחמיצות בהן עיסה מרובה. והתורמת חלה סמוך לגלגול העיסה קודם חימוצה תשיגנה ברכה עד בלי די אמן יהי רצון יאמר השם לצרותינו די.
<h2>דף לה:</h2>
תנן בחלה פ"ב [מ"ה] המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל היא ביד כהן פי' שאמר בעודו קמח יחול עליו שם חלה אבל הפריש קמח ואמר כשתעשה עיסה יחול עליו שם חלה חלתו חלה אעפ"י שהיא פטורה עתה. בשבת במפנין [קכ"ז ב'] ובברכות פ' שלשה שאכלו [מ"ז א'] ובפסחים פ' כל שעה [ל"ה ב'] ובביצה פ"א [י"ג ב'] אמר ר' אבהו אמר ר"ש בן לקיש מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה שנאמר והרמותם ממנו תרומת ה' וגו'. למדנו שהתורם בעודו [בשבלים] פטור שפטור כגון שאמר לא יחול שם תרומה עד שתמרח ויגיע לחיוב וכענין הזה מועיל דקימ"לן כר"א בן יעקב דאמר בקדושין פרק האומר [ס"ב ב'] יתר על כן אמר ר"א בן יעקב פירות ערוגה זו [מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין] (לכשיבאו) [לכשיביאו] שליש ויתלשו והביאו שליש ונתלשו דבריו קיימים.
<h2>דף לו:</h2>
ותנן בחלה פ"א [מ"ה] עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין פטור מן החלה, תחלתה עיסה וסופה סופגנין [תחילתה סופגנין וסופה עיסה] חייבת בחלה, פי' סופגנין שאינה כעין עיסה שלישתה דקה ודקה, פי' תחלתה לישתה סופה אפייתה סופגנין, כגון שנאפת שלא כעין לחם בחמה או באילפס למאן דפטר, הלכך (לחם לחמשת) [לחמניות] שלישתם עבה תחלתם עיסה הוי חייבת בחלה ונקראת לחם לכל דבר להמוציא לנטילת ידים לברכת המזון לעירוב. ואם לישתם רכה דהוי תחלתה סופגנין ואפייתם כעין לחם (כמו) [כגון] שהרתיח מבפנים והדביק מבפנים או הרתיח ולבסוף הדביק איזה שיהיה לחם הוא לכל דבר. ואם היתה לישתה סופגנין ובאפייתה הדביק מבפנים ולבסוף הרתיח מבחוץ דאיכא תרתי לריעותא נחלקו בזה ר' יוחנן ור"ל בפסחים פ' כל שעה [ל"ז א'] דאיתמר מעשה אילפס ריש לקיש אמר פטורים ור"י אמר חייבים והלכתא כר"י והתם מוכח דפלוגתייהו בדאיכא תרתי לרעותא, הדביקה מבפנים והרתיח מבחוץ אחר הדביקה אבל אי איכא חדא לרעותא הרתחה קודם הדבקה או הדביק והרתיח מבפנים כולי עלמא מודו דחייב דהא דמו לאפיית תנור קצת הלכך אפילו לישתו רכה כגו' [נילוש] דהיינו תחלתה סופגנין אחרי שאפייתן כעין תנור חייב (כר') [לר'] יוחנן דלא מפיק מכעין תנור לר"י אלא א"כ עשאה בחמה או חלטן מים אבל באילפס או בדפוס של ברזל אפילו הדביק מבפנים והרתיח אח"כ מבחוץ חייב דכעין תנורא חשבינן ליה.
ויש לדקדק דלית הלכתא כר"י (אהא קרא) [דהא קא] מותבינן ליה והוזקק לומר תנאי היא אלא מתוך קשיא שהקשה ר' (יוחנן) [יהודה] היינו ת"ק וההיא קשיא נדחית דאמר דכולי עלמא מעשה אילפס פטורים וחזר ואפאו בתנור איכא בינייהו הלכך יש לומר שחזר בו ר' יוחנן מזה דמניין לו לחלוק על הברייתא דאיתותב מינה אחרי שאין לו ראיה דתנאי היא. ואע"ג דרב ור"י הלכה כר"י לא אמרינן תנא הוא ופליג כדאמרינן לגבי רב והכי מוכח בהדיא בכתובות פ"א [ח' א'] והא דלא חשיב ליה בהדי הנהו דאמרי' בהחולץ [ל"ו א'] ריש לקיש ור"י הלכה כר' יוחנן לבד מהני תלת לא חשיב אלא אותם שעמדו במחלוקת קתני אבל בהאי י"ל הדר ביה דהא איתותב, הלכך היכא דאיכא תרתי לריעותא הדביק מבפנים והרתיח אח"כ מבחוץ המיקל לא הפסיד והמחמיר תבא עליו ברכה. ומנלן כשאפייתן דומה לתנור [נקרא] לחם דכתיב ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד וכדדמי ליה נקרא לחם והכי עיקר כדפרשתי שלא נחלקו ר"י וריש לקיש בחלה באפייתה אלא כגון שהיתה תחלתה בלישתה סופגנין אבל היתה תחלתה עיסה בכל ענין שתאפה לחם מקרי כדתנן בהדיא תחלתה עיסה וסופה סופגנין חייבת בחלה.
והא דאמרינן ביבמות בפ' החולץ [מ' א'] חלוט מצה הוא למאי הלכתא לומר שאדם יוצא בה ידי חובתו בפסח אע"ג דחלטיה מעיקרא כגון דהדר אפייה לחם איקרי ההיא בתחלתה סופגנין מיירי אבל תחלתה עיסה אפילו לא הדר אפייה בתנור לחם איקרי. והא דאמרינן בפסחים פ' כל שעה [ל"ו ב'] לחם עני פרט לחלוט ואשישה פי' לחם פרט לחלוט עני פרט לאשישה ההיא בתחלתה סופגנין ולא הדר אפייה בתנור מיירי. ואם עשאן כעין לחם מתחלתה וסופה ונתנה ברותחים ונימוח לא הוי לחם. כדתניא בברכות [פ' כיצד] מברכין [ל"ז א'] הכוסס את החיטה מברך עליה בפה"א טחנה אפאה ובשלה בזמן שהפרוסות קיימות מברך עליהן המוציא לחם מן הארץ ולבסוף ג' ברכות אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך עליהן ב"מ מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש ושיעור מחייתן כמה שתקרא פרוסות קיימות מפורש במנחות פ' אלו נקמצות [ע"ה ב'] דאמרינן התם מאי הוי עלה אמר רב ששת אפילו פרורין שאין בהן כזית מברך עליהן המוציא לחם מן הארץ. אמר רבא והוא דאיכא עלייהו תוריתא דנהמא.
<h2>דף לז.</h2>
ותנן בחלה פ"א [מ"ה] עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין פטור מן החלה, תחלתה עיסה וסופה סופגנין [תחילתה סופגנין וסופה עיסה] חייבת בחלה, פי' סופגנין שאינה כעין עיסה שלישתה דקה ודקה, פי' תחלתה לישתה סופה אפייתה סופגנין, כגון שנאפת שלא כעין לחם בחמה או באילפס למאן דפטר, הלכך (לחם לחמשת) [לחמניות] שלישתם עבה תחלתם עיסה הוי חייבת בחלה ונקראת לחם לכל דבר להמוציא לנטילת ידים לברכת המזון לעירוב. ואם לישתם רכה דהוי תחלתה סופגנין ואפייתם כעין לחם (כמו) [כגון] שהרתיח מבפנים והדביק מבפנים או הרתיח ולבסוף הדביק איזה שיהיה לחם הוא לכל דבר. ואם היתה לישתה סופגנין ובאפייתה הדביק מבפנים ולבסוף הרתיח מבחוץ דאיכא תרתי לריעותא נחלקו בזה ר' יוחנן ור"ל בפסחים פ' כל שעה [ל"ז א'] דאיתמר מעשה אילפס ריש לקיש אמר פטורים ור"י אמר חייבים והלכתא כר"י והתם מוכח דפלוגתייהו בדאיכא תרתי לרעותא, הדביקה מבפנים והרתיח מבחוץ אחר הדביקה אבל אי איכא חדא לרעותא הרתחה קודם הדבקה או הדביק והרתיח מבפנים כולי עלמא מודו דחייב דהא דמו לאפיית תנור קצת הלכך אפילו לישתו רכה כגו' [נילוש] דהיינו תחלתה סופגנין אחרי שאפייתן כעין תנור חייב (כר') [לר'] יוחנן דלא מפיק מכעין תנור לר"י אלא א"כ עשאה בחמה או חלטן מים אבל באילפס או בדפוס של ברזל אפילו הדביק מבפנים והרתיח אח"כ מבחוץ חייב דכעין תנורא חשבינן ליה.
ויש לדקדק דלית הלכתא כר"י (אהא קרא) [דהא קא] מותבינן ליה והוזקק לומר תנאי היא אלא מתוך קשיא שהקשה ר' (יוחנן) [יהודה] היינו ת"ק וההיא קשיא נדחית דאמר דכולי עלמא מעשה אילפס פטורים וחזר ואפאו בתנור איכא בינייהו הלכך יש לומר שחזר בו ר' יוחנן מזה דמניין לו לחלוק על הברייתא דאיתותב מינה אחרי שאין לו ראיה דתנאי היא. ואע"ג דרב ור"י הלכה כר"י לא אמרינן תנא הוא ופליג כדאמרינן לגבי רב והכי מוכח בהדיא בכתובות פ"א [ח' א'] והא דלא חשיב ליה בהדי הנהו דאמרי' בהחולץ [ל"ו א'] ריש לקיש ור"י הלכה כר' יוחנן לבד מהני תלת לא חשיב אלא אותם שעמדו במחלוקת קתני אבל בהאי י"ל הדר ביה דהא איתותב, הלכך היכא דאיכא תרתי לריעותא הדביק מבפנים והרתיח אח"כ מבחוץ המיקל לא הפסיד והמחמיר תבא עליו ברכה. ומנלן כשאפייתן דומה לתנור [נקרא] לחם דכתיב ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד וכדדמי ליה נקרא לחם והכי עיקר כדפרשתי שלא נחלקו ר"י וריש לקיש בחלה באפייתה אלא כגון שהיתה תחלתה בלישתה סופגנין אבל היתה תחלתה עיסה בכל ענין שתאפה לחם מקרי כדתנן בהדיא תחלתה עיסה וסופה סופגנין חייבת בחלה.
והא דאמרינן ביבמות בפ' החולץ [מ' א'] חלוט מצה הוא למאי הלכתא לומר שאדם יוצא בה ידי חובתו בפסח אע"ג דחלטיה מעיקרא כגון דהדר אפייה לחם איקרי ההיא בתחלתה סופגנין מיירי אבל תחלתה עיסה אפילו לא הדר אפייה בתנור לחם איקרי. והא דאמרינן בפסחים פ' כל שעה [ל"ו ב'] לחם עני פרט לחלוט ואשישה פי' לחם פרט לחלוט עני פרט לאשישה ההיא בתחלתה סופגנין ולא הדר אפייה בתנור מיירי. ואם עשאן כעין לחם מתחלתה וסופה ונתנה ברותחים ונימוח לא הוי לחם. כדתניא בברכות [פ' כיצד] מברכין [ל"ז א'] הכוסס את החיטה מברך עליה בפה"א טחנה אפאה ובשלה בזמן שהפרוסות קיימות מברך עליהן המוציא לחם מן הארץ ולבסוף ג' ברכות אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך עליהן ב"מ מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש ושיעור מחייתן כמה שתקרא פרוסות קיימות מפורש במנחות פ' אלו נקמצות [ע"ה ב'] דאמרינן התם מאי הוי עלה אמר רב ששת אפילו פרורין שאין בהן כזית מברך עליהן המוציא לחם מן הארץ. אמר רבא והוא דאיכא עלייהו תוריתא דנהמא.
<h2>דף מח:</h2>
ותנן בחלה פ"ב העושה עיסתו קבין ונגעו זה בזה פטורין מן החלה עד שינשכו ר"א אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה. וקימ"לן כר' אליעזר באלו עוברין בפסח [מ"ח ב'] וכי קאמר ר"א דמהני צירוף להחמיר לחייב עיסה הנילושת שלא כשעור כדתנן העושה עיסתו קבין קבין וכדמייתיה לה בפסחים באלו עוברין נשי דנהוג למיפא קפיזא בפסחא אבל היה שעור עיסה אין צרוף סל פוטר זה את זה דלא אשכחן צירוף סל אלא לגבי מעלות קדש בחגיגה פ' חומר בקדש [כ' ב'] דתנן הסל מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה.
